חיבוק של אמא

 

 

 

 

מבית נעמי למדתי שאסור לאבד תקווה – אמא יש רק אחת!!!

חיי הנישואין שלי עברו עליות ומורדות שבסופן נשארתי להתמודד איתן לבד, ומי שספג את הפגיעה הישירה היו אלו הילדים.
עבדתי מבוקר עד ערב בכדי להעניק לילדיי את הטוב ביותר, השתדלתי בכל כוחותיי להיות אמא ואבא, נתתי את כל כולי רק בשביל הילדים, אך את החוסר של בית נורמטיבי לא יכולתי להעניק לבדי ומי שבפועל נפגע יותר מכולן הייתה ילדתי הגדולה.
הרגשתי שהיא בורחת לי מבין הידיים וחשתי כי כוחותיי כבר לא עומדים לי בשעות קשות אלו.
היעדרותה של ביתי מהבית בלילות הייתה מכת מחץ עבורי ראיתי שכל ההשקעה והנתינה שלי יורדת לטמיון.
השקעתי המון ניסיונות בשיחות ובהבטחות של עולם ומלואו, אך הכל היה לשווא הם יצאו באותה המהירות שהן נכנסו, כאילו נפלו על אוזניים ערלות, הרגשתי חסרת אונים .
המצב הלך והידרדר בשתיית אלכוהול ובשוטטות ברחובות התחברות לכל מיני טיפוסים מוזרים.
לילות שלמים לא ישנתי, ממתינה לשובה הביתה וכשכבר חזרה הביתה הייתה מעורפלת ללא יכולת לזוז בכוחות עצמה .
התפרקתי ממש, הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד יותר ובפרט שאני היחידה שצריכה להתמודד איתה ללא שום תמיכה.
הדברים הגיעו לכך שהיא עזבה את הבית ויציאה לדרך ללא שום עתיד, דבר שלא העלתי בדעתי אפילו בחלומותיי הרעים.
חודשים לא התראינו , חודשים שלא נתתי לה חיבוק של אמא אוהבת ודואגת, לא ידעתי היכן היא נמצאת ומה עלה בגורלה .
השיחות בנינו היו רק דרך הטלפון גם שביקשתי לפגוש אותה היא התחמקה בכל מיני תירוצים שונים, בדיעבד התברר שזאת הייתה התחמקות שלא אראה אותה במצבה כדי לא לגרום לי לצער גדול יותר ואת זה היא רצתה למנוע ממני היה לה עוד הכרת הטוב על כל מה שהענקתי לה .
לאחר תקופה של כמה חודשים באחת השיחות היא סיפרה לי שהיא נמצאת בדירה של בית נעמי ושם היא מרגישה מצויין שמחה ורגועה, מקבלת תמיכה רגשית וחברתית והיא מרגישה שהגיע למקום המתאים ביותר עבורה.
שמחתי שסוף סוף מצאה מקום אבל הגעגועים שלי בתור אימא לא נתנו לי מנוח , הייתי חייבת לחוש אותה קרובה לליבי, מה יותר מאהבת אם לילדיה ?
בשיתוף פעולה עם בית נעמי, הצליחו לשכנע אותה להיפגש איתי בפארק רחוק מעין אדם, כי ידענו שהמפגש טעון רגשות של אם ובת, התפרצו שם כל הרגשות והדמעות זלגו להן כמעיין שוטף .
וכאן אני חייבת לסיים בנימה אישית , שתודות לבית נעמי ולכל הצוות זכיתי לחזור להיות אם לביתי היקרה אנחנו נפגשות כמעט כל שבוע למספר שעות שבה אנו מתרפקות אחת על השנייה מנסות להשלים פערים שנוצרו במשך התקופה.
תודה לכם שהחזרתם את הילדה למסלולה והחזרתם לי את שלוותי.