אין מצב שאני שורדת עוד כמה שעות בחוץ אני מתחננת!!!
שיחת טלפון שקיבלנו מנערה בשם נועה (שם בדוי) שהסבירה לנו שאין לה לאן ללכת ושהיא כרגע נמצאת ברחוב. הסברנו לה שבית נעמי נותן את הלב עבור הנערות ושלוש הדירות שלנו מלאות היכן נוכל להכניס אותך?
לא הצלחנו לעמוד מול נערה שבקושי מלאו לה שמונה עשרה ובפרט שאנו שומעים תיאורים מזעזעים שכבר הכרנו מנערות אחרות שהיו ברחוב ללא הגנה, ללא אוכל והגיעו לבית נעמי.
נועה הגיעה לשיחה עם הצוות ולפני שהספיקו להבין מה עבר עליה היא החלה לפתוח בפנינו את סיפורה האישי.
הוריי התגרשו כשהייתי בת 12 אמא שלי עשתה את כל המאמצים לדאוג לנו, ידענו שזה עניין של זמן עד שהיא
תכנס לזוגיות של פרק ב’, היא בסך הכל צעירה והחיים עוד לפניה.
כשהגעתי לגיל 17 נכנס לחיינו בעלה של אמא שלי ומבחורה רגועה הפכתי לחסרת סבלנות. אמא הייתה שבויה בידיו, היא לא יכלה לזוז בלי אישורו. ואני נאלצתי לשלם על כך את המחיר כי אמא שלי כבר לא יכלה להגן עליי.
כשהגעתי לגיל 18 ויום אחד (ממש ללא הגזמה) בעלה אמר לי שאני מעכירה את היחסים בניהם ואין להם כרגע שום מחויבות כלפיי, במילים אחרות רמז לי שכדאי לי לחפש מקום אחר.
הפגיעה הייתה קשה מאוד, הרגשתי נבגדת והמומה, לא חלפה לה שעה והייתי כבר מחוץ לבית עם תיק גב ובו דבריי האישיים והבסיסיים ליעד בלתי נודע.
הגעתי לגן סאקר שממוקם בלב ירושלים, התיישבתי על הדשא והחלתי לפרוץ בבכי.
הרמתי את עיניי לשמיים וזעקתי מקירות ליבי “ריבונו של עולם לא עזבת אותי עד היום אל תעזוב אותי עכשיו במצב הזה”.
לאחר שנרגעתי מעט לקחתי את הפלאפון דפדפתי באנשי הקשר חשבתי אולי אנסה למצוא משהוא שאליו אוכל לפנות. להפתעתי הרבה הוא גם דאג לנתק לי את הפלאפון , סיננתי לעצמי אותי הוא לא ישבור! שרדתי את הגירושין של הוריי ואת כל הקשיים הנלווים אני אעבור גם את המכשול הזה.
גם כסף לא היה לי לכן צעדתי ברגל אל בית חולים שערי צדק לחברתי שעובדת במטבח של מחלקת יולדות סיפרתי לה את כל מה שעברתי בשעות האחרונות , וביקשתי ממנה שתנסה לארגן לי משהוא לאכול.
תוך דקות חזרה אליי עם שקית מלאה באוכל, אכלתי ואת השאר שמרתי לי בתיק לעת הצורך.
בלילה ישנתי על ספסל ליד המיון, זה הפתרון המיידי שעלה במחשבתי, אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני הומלסית בטח יחשבו שהיא מחכה למישהו שנמצא במיון.
בבוקר יחד עם חברתי התחלנו לחפש לי פתרון ודרך הפייסבוק הגענו אליכם.
הסברתי למנהל בטלפון שאין לי לאן ללכת ואם אני לא ימצא פתרון אאלץ לחזור לספסל של המיון בשערי צדק, בבקשה אל תעשו לי את זה התחננתי !!!
אין לי בעיה לישון על מזרן ברצפה אני לא כזאת מפונקת העיקר שיהיו לי את התנאים המינימליים שבחורה זקוקה.
צוות בית נעמי לא יכל לעמוד מנגד ולמרות שיש לנו שלושה מקומות בתפוסה מלאה, הצלחנו לארגן מקום נוסף לנועה .
התאמצנו… ולא התאכזבנו…נועה (בדוי) התגלתה בכישוריה המיוחדים בניקיון ובסדר המופתי שנתן השראה לכל הבנות.
חשוב לציין, כי נועה לומדת היום באחת מן המכללות הנחשבות בירושלים בדרך לעתיד שיפתיע את כולם.
