תהיתם פעם איך נערה הומלסית מרגישה? סיפור קטן של “ש ” נערה שהייתה מתגוררת ברחוב וחיה ניצלו שהיא הגיע לבית נעמי.
” הרחוב וחדרי המדרגות האפלים היו עבורי הבית, וחתולי הרחוב היו ידידיי הטובים.
קשה לחשוב ולדמיין שעוד קיימים אנשים שרואים אותנו כנטל וכהומלסים ולא כבני אדם שמזלם לא הטיב איתם.
להתעורר בבוקר בצעקות של בן אדם לכי מכאן !!! תסתלקי!!! תעופי!!! אזמין לך משטרה!!! זהו דבר שבשגרה.
אוכל= שאריות ממחנה יהודה.
משפחה = רחוק מתוק…
בדידות = המון, בלי עין הרע…
בכי= יבשו המעיינות.
מעיין ליפתא= מקלחת קרה.
בקיצור= זעקה אילמת =זעקה ללא מילים.
לא אכביד עליכם בתיאורים שרואים בסרטים… ואל תשלו את עצמכם שבינם לבין המציאות המרחק גדול, כנראה שמזלכם הטוב לא הפגיש אתכם איתנו ואני לא היחידה, כמוני ישנם עוד המון נערות נטושות לעולם נטול רגשות ולעולם מלא אכזבות.
כן…כן… בצעקה חרישית…אני שפויה לחלוטין!!! הייתי כבויה מבפנים ללא שמחה ללא חיוך וללא שום תכלית.
אל תשפטו אותי…כתוב… (אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו) לא אאחל לאף אחת להגיע אל המקומות שאליהן הגעתי,לא נעים שם בכלל, הכל קר ואפל.
אף פעם לא הצטיינתי ואין לי את הכישורים בכתיבה אך אני חייבת לסיים את מה שפרקתי כאן במילה חמה. סליחה!!! בהמון מילים חמות למקום שנתן לי שלווה ותקווה לחיים.
תודה ענקית!!!לבית נעמי שהביא אותי למקום שבו אני יכולה לחייך, העניק לי את חיי במתנה , למקום שאני יכולה להניח עליו את ראשי ,להתקלח , לאכול עם צלחת וסכו”ם.
והכי חשוב , העניק לי את כל האהבה שבעולם…
בית נעמי …תבורכו על כל הטוב, השפע והאהבה הגדולה ועל האמון שאתם נותנים בי. עליכם העולם עומד , הצלתם את חיי!!! “