מזמן איבדתי את האמון בבני אדם , האמונה היחידה שנשארה בתוך ליבי היא האמונה בבורא עולם שבזכותה נשארתי שפויה.
קשה לי מאוד לתאר במספר שורות את הניסיונות שעברתי , גם ספר עב קרס לא יספיק להכיל את התלאות והחוויות שעברתי מהיום הראשון שהגעתי לתיכון.
מילדה מצחיקה ,חביבה, ואוהבת את החיים הפכתי לנטל ולאכזבה שלא ניתן לתאר.
בתיכון התגלו אצלי מעט קשיים בלימודים שלא היו באשמתי וגרמו לי להתרחק , לא היה מי שיעזור לי להתמודד עם הקשיים שלי .
הרגשתי שאני מוצאת את עצמי דחויה ולא מעניינת אף אחד בעולם , לאט לאט התחלתי להעדר מהבית והלימודים , מסתובבת בין החברות ומרגישה שנפגע לי הביטחון העצמי , דבר שגרם להתרחקות אין סופית מכל הסובבים אותי ולהתכנס בתוך עצמי .
כשהייתי חייבת מידי פעם לפרוק את הכאב והמועקה שהיו חונקים אותי , לא היה לי את מי לשתף !
הייתי מתבודדת עם עצמי בגינה הציבורית או בפארק מרימה עיניי לשמיים והדמעות זולגות מעיניי , פונה אל בורא עולם כבת אל אבא , שופכת את כל מה שיש על ליבי , מדברת אליו ומרגישה שהוא היחיד ששומע ומבין אותי .
ריבונו של עולם פניתי אליו , אתה יודע שאני בודדה בעולם עזובה וגלמודה , אין לי כוחות להיות נתונה לחסדים של אנשים זרים , אני רוצה רק את השקט הנפשי שלי ,מיטה חמה מקלחת, ואוכל להשביע את רעבוני .
לשמחתי התפילות והדמעות הרבות שירדו מעיניי לא שבו ריקם.
מספר ימים לאחר מכן נכנסתי לבית נעמי , שם קיבלתי על ידי מטפלת תמיכה “רגשית” שהייתי זקוקה לה ! הערכה ואהבה אין סופית שהרימה אותי מהקרשים שלפעמים הייתי משתמשת בהם כמיטה.
וב”ה לאחר תקופה שבה הרגשתי כי אני מוכנה ובשלה להקים בית משל עצמי , זכיתי להתחתן להוליד ילדים מקסימים ולזכות בבעל אוהב ותומך.
תודה רבה לכם צוות בית נעמי , בזכותכם חזרו חיי למסלולם